רִבִּי לָֽעְזָר הוֹרִי לְשִׁמְעוֹן בַּר בָּא. הָרֶגֶל עוֹלֶה לְמִנְיַין שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכְּחוֹן תַּלְתִּין קוֹדְמִין לְשִׁבְעָה. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. לֹא אָמַר אֶלָּא שְׁלֹשָׁה. הָא שְׁנַיִם לֹא. הָדָא דַתְּ אֲמַר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲבָל הָרַבִּים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. וְתַנֵּי כֵן. הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מוֹנֶה שִׁבְעָה לְאַחַר הָרֶגֶל. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. אַרְבָּעָה הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֵין הָרַבִּים מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ. וּמְלַאכְתּוֹ נַעֲשִׂית בָּאֲחֵרִים. וַעֲבָדָיו וּבְהֶמְתּוֹ עוֹשִׂין בֵּצִינְעָה בְמָקוֹם אַחֵר. מָהוּ לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וַהֲלֹא אָֽמְרוּ. אֵין אֵבֶל בַּשַּׁבָּת. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים. לֹא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וְהָכָא מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וִדִכְווָתָהּ. יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
ודכוותה וכו'. כמו דאמרינן דשנים קודם הרגל לא בטלה ממנו גזירת שבעה ודוקא בינו לבין עצמו אבל אין הרבים מתעסקין עמו כן נמי אם מת יום א' לפני הרגל בטלו ממנו גזירת שנים כלומר אין לו דין של הקובר שני ימים לפני הרגל אלא הרבים מתעסקין עמו מכיון שלא נהגו שני ימים לפני הרגל:
והלא אמרו אין אבל בשבת. לנחמו ומפני מה אמרו להראות לו פנים בשבת לא מפני הכבוד והכא נמי מראין לו פנים מפני הכבוד:
מהו להראות לו פנים. לבקרו בלא תנחומין באלו ימים האחרונים:
ותני כן. הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל כלומר שלא נהג אבילות כלל קודם הרגל אלא שקברו ביום א' של חוה''מ שהוא שלשת ימים בתוך הרגל מונה שבעה לאחר הרגל ובכה''ג הוא שאמרו ג' ימים הראשונים הרבים מתעסקין עמו לנחמו ובד' ימים האחרונים אין מתעסקין עמו מכיון שכבר נתעסקו עמו בג' הראשונים ומלאכתו וכו' לאחר שכלו ז' ימים ממיתת המת:
הדא דאת אמר. דשנים לא ולא בטלה ממנו גזירת שבעה היינו שנוהג אבילות שבעה ברגל בינו לבין עצמו אבל הרבים אין מתעסקין עמו לנחמו ברגל דהא מיהת נהג שני ימים מנהג שבעה קודם הרגל:
אשכחון תלתין קודמין לשבעה. בתמיה לדבריך נמצאת שנוהג מנהג שלשים קודם השבעה שהרי זה צריך לנהוג שבעה אחר הרגל והיכן מצינו מנהג שלשים קודם למנהג שבעה. א''נ ר' יוסי בניחותא קאמר לה דהשתא משכחת לה דלפעמים נוהג מנהג שלשים קודם מנהג שבעה דכך הוא הדין דימי הרגל עולין לו למנין שלשים כדפרישית במתני' מפני שהדברי' הנוהגים בשלשים של אבל נוהגין ברגל:
הרגל עולה למנין שלשים. אם לא נהג אבילות קודם הרגל וצריך לנהוג אחר הרגל עולה לו הרגל למנין שלשים ומשלים את השאר:
לא אמר אלא שלשה. דוקא הא שנים לא ומשום שעיקר האבילות ג' ימים הראשונים כדאמרינן שלשה לבכי:
תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בֵשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְאַבָּא שָׁאוּל. וְתַנֵּי כֵן. הֲלָכָה כִדְבָרָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל בֵּין יָמִים בֵּין גְזֵירוֹת בָּֽטְלוּ. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים יָמִים בָּֽטְלוּ.גְּזֵירוֹת לֹא בָּֽטְלוּ. מַה בֵינֵיהוֹן. רַב חוּנָה אָמַר. עֶרֶב הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. אִם גִּילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. אִם לֹא גִילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל יְגַלַּח אַחַר הָרֶגֶל. רִבִּי לָֽעְזָר הוֹרִי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא לְגַלֵּחַ לְאַחַר הָרֶגֶל. וְלֹא יָֽדְעִין אִי 13b כְהָדָא דְאַבָּא שָׁאוּל וְאִין כְּהָדָא דְרַבָּנִן דִּבְרֵי הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ערב הרגל ביניהון. דלתנא דמתני' ימים בטלו אבל גזירות שלשים תלויין ועומדין ולא בטלו שאם גילח ערב הרגל אז בטלו נמי גזירת שלשים ויגלח אחר הרגל ואם לא גילח ערב הרגל אל יגלח אחר הרגל דאכתי גזירת שלשים עליו ולא אמרו ימים בטלו אלא שיכול לגלח ערב הרגל ולא ידעין טעמא דידיה דהורה כן אי משום דס''ל דפליגי אבא שאול ורבנן בהא והורה לו כהדא דאבא שאול דהלכה כדבריו או אם כהדא דרבנן וכדברי הכל הורה לו דסבירא ליה דלא פליגי אלא אי אמרינן מקצת היום ככולו ולכ''ע ימים וגזירות בטלו כל חד וחד למאי דסבירא ליה:
דברי אבא שאול. לדברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל לדברי חכמים וכתנא דמתני' דקתני שמנה ימים וכו' ימים בטלו גזירות לא בטלו וכדמפרש ואזיל לענין מאי ומה ביניהון:
תני זו דברי אבא שאול וכו' והלכה כדבריו דברי אבא שאול בבריית' דס''ל אם קבר שבעה קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים אלמא אמרי' מקצת היום ככולו וסייעתא לר' חגיי:
אָבֵל כָּל זְמַן שֶׁמֵּתוֹ מוּטַּל לְפָנָיו אוֹכֵל אֶצֶל חֲבֵירוֹ. אֵין לוֹ חֶבֵר אוֹכֵל בְּבַיִת אַחֵר. אֵין לוֹ בַיִת אַחֵר עוֹשֶׂה מְחִיצָה וְאוֹכֵל. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה הוֹפֵך אֶת פָּנָיו כְּנֶגֶד הַכּוֹתֶל וְאוֹכֵל. וְאֵינוֹ לֹא מֵיסַב וְאוֹכֵל. וְלֹא אוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ. וְלֹא שׁוֹתֶה כָל צוֹרְכוֹ. וְלֹא אוֹכֵל בָּשָׂר וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן. וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ אֵינוֹ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּחוֹל. אֲבָל בַּשַּׁבָּת מֵיסַב וְאוֹכֵל. וְאוֹכֵל כָּל צוֹרְכוֹ. וְשׁוֹתֶה כָל צוֹרְכוֹ. וְאוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. וּמְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִם בֵּירַךְ עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. וַאֲחֵרִים שֶׁבֵּירְכוּ עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְהִיתַּרְתָּה לוֹ אֶת כָּל אֵילּוּ חִייְבֵיהוּ בִּשְׁאַר מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. חַיֵּי שָׁעָה הִיתַּרְתָּה לוֹ חַיֵּי עוֹלָם לֹא כָל שֶׁכֵּן. רִבִּי יּודָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. נִמְסַר לָרַבִּים אוֹכֵל בָּשָׂר וְשׁוֹתֶה יַיִן. נִמְסַר לַכַּתָּפִים כְּמִי שֶׁנִּמְסַר לָרַבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו וכו'. כל זה בברכות פ''ג בהלכה א' עד כמי שנמסר לרבים:
שְׁנֵי אַחִין שְׁנֵי שׁוּתָפִין שְׁנֵי טַבָּחִים שְׁנֵי חֶנְווָנִים שֶׁאִירַע לְאֲחָד מֵהֶן דָּבָר הֲרֵי אֵילּוּ נוֹעֲלִין אֶת חָנוּתָן. (וַחֲבֵירָיו וּפוֹעֲלִין) [וַחַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו] עוֹשִׂין בְּצִינְעָה בְמָקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
שאירע לאחד מהן דבר. אבלות נועלין את חנותן שהוא דבר של פרהסיא והכל יודעין שיש לאבל שותפות בו:
עושין בצינעה במקום אחר. ולא בבית האבל:
הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה לוֹכַל. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא עוֹשֶׂה בְצִינְעָה. אֲבָל אָֽמְרוּ. תָּבוֹא מְאֵירָה לִשְׁכֵינָיו שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לָכַךְ. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ בַשְּׁלִישִׁי לֹא יַעֲשֶׂה כָל עִיקָּר. בַּר קַפָּרָא כְּדַעְתֵּיהּ. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. אֵין תּוֹקְפוֹ שֶׁלְאֵבֶל אֶלָּא עַד שֵׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי אבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַייְסָא עַל גּוּפָא. סְבִירָה דְהִיא חָֽזְרָה לְגַבֵּיהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חַמְייָא דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוֵיהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָֽׁבְקָא לֵיהּ וְאָֽזְלָה לָהּ. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים הַכֶּרֶס נִבְקַעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶדֶת לָהּ. הֵא [לָךְ] מַה שֶׁגָּזְלְתָּה וְחָמַסְתָּה וְנַתַתָּה בִי. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה מַייְתֵי לָהּ מִן הָכָא. וְזֵרִ֤יתִי פֶ֨רֶשׁ֙ עַל פְּנֵיכֶ֔ם וַאֲפִילוּ פֶּרֶ֭שׁ חַגֵּיכֶ֑ם. בְּאוֹתַהּ שָׁעָה אַךְ בְּ֭שָׂרוֹ עָלָי֣ו יִכְאָ֑ב וְ֜נַפְשׁ֗וֹ עָלָי֥ו תֶּאֱבָֽל׃ אָרִיסָיו וַחֲכִירָיו וְקַבָּלָיו הֲרֵי אֵילּוּ עוֹשִׂין. אִיכָּרָיו וְסַפָּנָיו וְגַמּיָּלָיו אֵינָן עוֹשִׂין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָֽיְתָה לוֹ פָרָה מְגַמֶּלֶת בָּעִיר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דַתְּ אֲמַר בָּהוּא דְחַייָב לֵיהּ. הָא בַתְּחִילָּה אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי שאין לו מה לאכול. כך. הדין ביום הראשון וכו':
שהצריכוהו לכך. ולא שלחו לו שלא יצטרך לעשות מלאכה בימי אבלו:
בר קפרא כדעתיה. לשיטתיה הוא דאזיל דאמר אין תוקפו של אבל וכו' וביום השלישי אכתי תוקפו הוא:
כל תלתא יומין וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות. פ' בתרא בהלכה ג':
אריסיו. שקבלו שדה מן האבל למחצה לשליש ולרביע. וחכיריו בכך וכך כורים לשנה וקבליו שקבלו בקיבולת על כלהמלאכה הרי אלו עושין אע''פ שנשלם הזמן מקודם משום דארעא לאריסותיה קיימא והוה ליה כמי שהיתה מושכרת מתחלה מכיון שזה היה אריסו מקודם לכן:
איכריו. שחופרין בשדהו וספניו וגמליו שהיו מושכרין אצל אחרים אינן עושין אם נשלם הזמן מקודם לפי שאלו מדרך בני אדם להחליף מזה לזה ונראה כמשכיר בימי אבלו:
היתה לו פרה. מושכרת ביד אחרים בגמלת חלב למכור ה''ז עושה בימי אבלו:
בהוא דחייב ליה. מקודם שהשכירה קודם ימי אבלו לכך הא בתחלה בימי אבלו אסור:
אָבֵל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. אִם בָּאוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת חוֹלְצָן כָּל שִׁבְעָה. דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. אִם בָּאוּ פָנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלְצָן. אִם בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. צוֹרְכָה מֵימַר מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטַּל לְפַנָיו. אֶלָּא בְגִין דְתַנָּא דָא תַנָּא דָא. רִבִּי זְעוּרָה מַר עוּקְּבָּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. רִבִּי זְעוּרָה רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בִּנְתִינָה וּכְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלִיצָה. רִבִּי זְעוּרָה בָּעֵי. אִם וָתַן בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 14a וְכֵינִי. אִם נָתַן בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר נַעֲשֶׂה רִבִּי לִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחֲלוֹץ. אִין כֵּינִי נֹאמַר. הֲלָכָה כֵרִבִּי לִיֶעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' ייסי בר' בון וכיני. כך הוא הדין באמת דכר''א בנתינה בלחוד הוא דקי''ל אבל לא בחליצה וא''כ אם נתן בשני כדיניה דר''א אינו צריך לחולצן אפי' אם באו פנים חדשות דהא בענין חליצה הלכה כר' יהושע דכל זמן שמותר להניחן אינו חולצן אף בשבאו פנים חדשות:
אין כיני נאמר הלכה כר' אליעזר. הש''ס הוא דמתמה עלה דאם כך הוא שאפי' ביום השני אינו חולצן כלל א''כ לאיזה ענין איצטריך ליה לרב למימר הלכה כר' יהושע בחליצה שהרי לר' יהושע גופיה משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן ואם אנן נהגינן אף ביום השני שלא לחלוץ אף כשבאו פנים חדשות לא לימא אלא הלכה כר''א בנתינה בלחוד וממילא ידעינן דדוקא בנתינה הלכתא כוותיה אבל לא בחליצה ואף ביום השני אינו חולצן אפי' באו פנים חדשות ולא משני מידי:
ר' זעירה בעי אם נתן ביום השני כר''א. דהלכתא כוותיה בהא ומיבעיא לן מהו שיעשה ר''א כר' יהושע שלא לחלוץ כלומר מהו שנעשה בדיניה דר''א כסברת ר' יהיושע בחליצה והיינו ביום השני אם איני צריך לחולצן כשבאו פנים חדשות דאלו לר''א הא ס''ל לדידיה דאפי' כל שבעה הוא חולצן מיהו לדידן דלא קי''ל כר''א בחליצה אלא כר' יהושע ולר' יהושע משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן דהא ביום השני סבירא ליה דאינו נותן כלל והשתא הבעיא היא ביום השני לדידן אי נהגינן ביה כסברת ר' יהושע בחליצה של יום השלישי ואינו חולץ לדידן גם ביום השני אפי' באו פנים חדשות:
וכר' יהושע בחליצה. דמשלישי ואילך אינו חולצן אף אם באו פנים חדשות:
הלכה כר' אליעזר בנתינה. דביום השני הוא מניח תפלין:
אלא בגין דתנא דא. דתני ק''ש במתניתין תני נמי תפלין ואע''ג דמשנה דלא צריכא היא:
אם ביום השני וכו'. ופריך על המתני' דקתני התם מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק''ש ומן התפלין ואם אפי' ביום השני של אבילות אסור להניח תפלין לר' יהושע צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו דפטיר מן התפלין בתמיה:
אם באו פנים חדשות. משלישי ואילך אין צריך לחולצן:
ר' יהושע. ס''ל דשני ימים אסור להניחן והא דכתיב כיום מר עיקר מרירות היא דהוי חד יומא אבל אבלות שני ימים הוון:
אם באו פנים חדשות מן המנחמין חולצן כל שבעה. כלומר מיום השני עד סוף כל שבעה חולצן כשיבאו משילכו מניחן:
ביום הראשון אינו נותן תפלין. עליו וילפינן מדקאמר ליה הקב''ה ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכ''ע אסיר וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:
אבל ביום הראשון אינו נותן תפלין. גרסי' להא לעיל בברכות פ''ג בהלכה א' ומשום הקושיא דמקשה על המתני' דהתם וכדמייתי נמי הכא לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source